<h1>ביאור הגט לרבינו שמשון מקינון</h1>
<h2>דף פה.</h2>
כדת משה וישראל. כמו שתקנו בקידושין כדת משה וישראל כדאמ' פ"ק דכתובות [ג' ע"א] כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה [גבי צנועות ופרוצות] גבי מאן דמגרש על תנאי אם לא באתי כמו כן גם בגט נוכל לומר כל מאן דמגרש אדעתא דרבנן מגרש כמו בקטנה שאין לה גט בד' אמותיה שתהיה מגורשת או גדולה נמי [תהא] מגורשת אע"ג דד' אמות ברשות הרבים או בסימטא דלא הוי רשות האשה אפ"ה הוי מגורשת [משום דהמגרש אדעתא דרבנן מגרש] דחכמים נתנו לה אותן ד' אמות דהפקר ב"ד הפקר והוי חצרה ואי לאו כדת משה [וישראל] לא מיגרשה דד' אמות אינן חצירה אלא מדרבנן.
עד כאן בביאור מילות לשון הגט דברים לא שמעתי ולא קדמני [אחר] ידעתי לדבר זה. אמנם [על] העמידה הכתוב בגט כגון העומד העומדת וכו' והנהרות והמעינות והבארות שכותבין בגט דיתבה על נהר פלוני והחניכות עם שאר הלכות הגט לא כתבתי וסמכתי ואסמוך על דברי קדמונינו רבותינו ע"ה [אשר] האריכו והעמיקו. האמנם על לשון היפוי' והלשון יש לתמוה נתתי את לבי לבארם כפי קוצר דעתי. והרואה בזה ידינני לכף זכות כי לא דעתי לחכם לבבות אלא למי שקטן ממני בחכמה ואבקש מהם ידינוני לכף זכות.
